ובתוך כל זה, האסטרולוגיה תמיד חיכתה לי.

עוד כילדה הייתי שואלת אנשים מה המזל שלהם, או מנסה לנחש לבד. זו הייתה הדרך הראשונה שלי להתבונן באנשים, להבין אותם, ולהרגיש את המבנה הפנימי שלהם. אבל האמת היא שהחיבור שלי לכוכבים עמוק אפילו מזה. היו לי חלומות שבהם ראיתי את עצמי בתוך פלנטות אחרות, כמו זיכרון עתיק ממקומות אחרים של קיום. עם השנים הבנתי שהחיבור שלי לכוכבים לא התחיל בחיים האלה. הוא פשוט המשיך בהם.

למדתי המון בכוחות עצמי. קראתי, תרגמתי, חקרתי, רכשתי מאמרים, ספרים והכשרות, למדתי קורסים אנרגטיים וטיפוליים, והעמקתי בכל דבר שפתח לי שער. במקביל למדתי תואר בכתיבה, אמנות, מדעי החברה והרוח, וכל העולמות האלה חיזקו בי עוד יותר את היכולת להקשיב, לראות, להרגיש ולתת צורה למה שלא תמיד אפשר להסביר במילים.

אחד המקומות שעיצבו אותי עמוקות היה העבודה שלי בהוסטל פוסט אשפוזי לפגועי נפש. עבדתי שם כשנתיים וחצי, וגם הנחיתי סדנאות כתיבה. זו הייתה תקופה שבה פגשתי כאב אנושי מקרוב מאוד, אבל גם כוחות חיים, עדינות ויופי שלא תמיד רואים מבחוץ. שם התחזקה בי עוד יותר ההבנה כמה עמוקה יכולה להיות הקריאה לראות אדם באמת.

לאורך השנים פתחתי מפות, ריפאתי, ליוויתי והחזקתי מרחבים, עוד הרבה לפני שחשבתי לקרוא לזה עסק. בתחילת שנות העשרים שלי פרסמתי לראשונה שאני פותחת מפות באופן מסודר, ואנשים התחילו להגיע, הרבה יותר ממה שציפיתי. זה היה רגע שבו הבנתי שהדרך הזאת לא רק חיה בי, אלא גם מבקשת להתגלם בעולם.